תנ"ך על הפרק - שיר השירים ח

מאת: רבותינו זכרונם לברכה , ר' ברוך הלוי אפשטיין

מי יתנך כאח לי. כאיזה אח, לא כקין להבל ולא כישמעאל ליצחק ולא כאחי יוסף ליוסף שהיו שונאים אותו, אלא באיזה אח – כיונק שדי אמי, הוי אומר כיוסף לבנימין שאהבו בלבו, כמש"נ וירא יוסף אתם את בנימין ^אסמך על הפסוק הסמוך וימהר יוסף כי נכמרו רחמיו אל אחיו. ומה שלא אמר כבנימין ליוסף פשוט הוא משום דבבנימין לא היה אפשר לקיים הלשון יונק שדי אמי, שהרי הוא לא ינק מרחל שמתה בלדתה אותו, משא"כ ביוסף. ואמנם נראה דאין עיקר כונת הדמיון מטעם ההנקה מאם אחת, שהרי גם קין והבל ינקו מאם אחת, ובכ"ז אמר לא כקין והבל, אלא הכונה מאהבת יוסף לבנימין, וציור ההנקה הוא משום שעל הרוב אחים כאלה אוהבים זל"ז, אבל אין הכי נמי שיש יוצאים מן הכלל ושונאים זל"ז, וכמו קין והבל. והנה שתי הדרשות הסמוכות הן המשך וסוף לדרשה זו ובשתיהן הכונה אל ראש הפסוק כאח לי. .
(מ"ר) אמצאך בחוץ אשקך. בחוץ – זה המדבר שהוא חוץ לישוב, אשקך – כשני אחים שנשקו זה לזה ואלו הם, משה ואהרן, שנאמר וילך ויפגשהו בהר האלהים וישק לו ^בקרוב לומר דהדרשה בחוץ זה המדבר באה להקדים להורות דקאי על משה ואהרן שפגישתם ונשיקתם היתה במדבר, כמפורש בתורה פ' שמות, לך לקראת משה המדברה וגו' ויפגשהו וגו' וישק לו. .
(שם) גם לא יבזו לי. [כההיא דאח ואחות שהיה האח במירון והאחות בגוש חלב ] ^גמירון היא כפר וגוש חלב עיר מבצר בגליל וסמוכים זל"ז. ונפלה דליקה בבית זה שהיה במירון ובאת אחותו מגוש חלב התחילה מגפפתו מחבקתו ומנשקתו ואומרת, לא יבזו לי, שהיה אחי בצרה ונפלט ממנה ^דר"ל לא יבזו לי לומר שהנשיקה היא מרגש אהבת בשרים אלא מהתרגשות הנפש משמחת ההצלה. .
(שם) אנהגך וגו'. אנהגך מהעליונים לתחתונים ^המוסב על הורדת השכינה משמים לארץ על הר סיני כדמפרש. ונסמך על הדרשות הקודמות דבמשה איירי קרא שהוא הוריד כביכול את השכינה לארץ לתת התורה לישראל. , אביאך אל בית אמי – זה סיני, ולמה קורין לסיני בית אמי, שמשם נעשו כתנוק בן יומא ^ושנתכפרו מעונותיהם והיו מנוקים מכל חטאים שעברו, והוו כאלו נולדו באותו יום, ובתלמוד המליצה במובן זה – כקטן שנולד. , תלמדני – מצות ומעשים טובים.
(שם) אשקך מיין הרקח. אלו משניות גדולות, כגון משנתו של ר' חייא רבה ומשנתו של רבי הושעיא ושל בר קפרא ומשנת ר' עקיבא ^זונמשלו כל אלה ליין הרקח מפני שיש בהם הרבה דינים וסברות ופלפולים כיין המרוקח מכל מיני בשמים. , מעסיס רמוני – אלו ההגדות שטעמן כרמון ^חשהעסיס [התמצית] שבהם מתוק ונוח לחיך, כך ההגדות מושכות את לבן של בני אדם. .
(שם) אשקך מיין הרקח. דבר אחר אשקך מיין הרקח זה התלמוד שמפוטם במשניות כרקח ^טכמש"כ לעיל אות ז'. , מעסיס רמוני אלו בגדי כהונה, כמש"נ פעמון זהב ורמון ^יחסר כאן, מיין הרקח אלו נסכים, מעסיס רמוני אלו בגדי כהונה שהם מכפרים, כנודע, [ע' זבחים פ"ח ב'], ועל שהמליץ בזה לשון עסיס, יונח ג"כ לשון אשקך. .
(שם) מעסיס רמני. ת"ר, הרואה רמונים בחלום אם ת"ח הוא יצפה לתורה, שנאמר אשקך מיין הרקח מעסיס רמוני ^יאעיין פירש"י, והבאור האמת הוא, דסמך בזה על הדרשות הקודמות מיין הרקח אלו משניות גדולות, זה התלמוד, מעסיס רמני אלו ההגדות. ונראה דהוא הדין היה יכול לומר הרואה יין הרקח בחלום, אלא נקט רמונים משום סיפא, ואם ע"ה הוא יצפה למצות שנאמר כפלח הרמון רקתך אפילו ריקנין שבך מלאים מצות כרמון, ולכן נקט גם ברישא רמונים. .
(ברכות נ"ז א') עלה מן המדבר. עלויה מן המדבר, סלוקה מן המדבר, מיתתה מן המדבר כמש"נ במדבר הזה יתמו ושם ימותו ^יבדריש עולה מלשון עליה, ומוסב על כנסת ישראל דעליתה היתה במדבר דשם נעשו ישראל לממלכת כהנים וגוי קדוש ויתר המעלות, ושם גם ירדו ממעלתם ע"י מעשיהם המגונים בעגל ובמרגלים ועוד וכדמפרש. ודריש עולה גם מענין סילוק כמו ועלה מן הארץ. .
(מ"ר) מתרפקת על דודה. מהו מתרפקת על דודה ' א"ר יוחנן, שהיא מתרת פרקי תורה ופרקי מלכות לעתיד לבא ^יגדריש מתרפקת כמו מתפרקת, בחלוף אותיות, כמו כבש – כשב, שמלה – שלמה, נלעג לשון – עלג לשון, אנקה – נאקה, זעוה – זועה, ועוד הרבה, ור"ל מתרת כל הספיקות בעניני תורה ומלכות, והכונה היא, כי לעתיד יתגלו תעלומות חכמה בתורה ובהנהגה מדינית. .
(שם) תחת התפוח עוררתיך. דרש רב עוירא, בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאל ישראל ממצרים, שהיו משתדלות להזקק לבעליהן, וכיון שהגיע זמן הולדתן הולכות ויולדות בשדה תחת התפוח, שנאמר תחת התפוח עוררתיך ^ידפשוט דסמיך אסוף הפסוק שמה חבלתך אמך, וענין השתדלות זיקוק הנשים, הוא משום דלרגלי גזירת פרעה מהשלכת הזכרים הילודים ליאור פרשו הגברים עצמן מפו"ר, שלא רצו ללדת לריק, אך הנשים היתה עוז בטחונן בה' שבודאי יראה להם נס ולכן השתדלו להזקק וכיון שהגיע זמן הולדתן לא רצו ללדת בעיר, כדי שלא ירגישו המצרים ויקחו את הולד להטביע הלכו וילדו בשדה. .
(סוטה י"א ב') תחת התפוח עוררתיך. א"ר סימון, הדבור שהיה יוצא מהקב"ה בסיני היה סם חיים לישראל וסם מות לאוה"ע, לפיכך הוא אומר תחת התפוח עוררתיך ^טויתכן לפרש ע"פ מ"ש בשבת פ"ח ב' מכל דבור ודבור שיצא מפי הקב"ה בסיני יצאה נשמתן של ישראל שנאמר (שה"ש ה') נפשי יצאה בדברו, והוריד הקב"ה טל של תחיה שעתיד להחיות בו מתים והחיה אותן, ובמ"ר כאן מפורש שהאומות ששמעו באמת מתו, ועל זה דריש כאן תחת התפוח עוררתיך, כלומר עוררתיך ממות לחיים, וקרוב לומר דדריש הלשון תפוח מענין התנפחות הרוח, וכמו תפח רוחם, ור"ל אז כאשר יצאה רוחך עוררתיך לחיים. .
(מ"ר פ' ב' פ' ג') תחת התפוח עוררתיך. דרש פלטיין איש רומי ואמר, נתלש הר סיני ונעצר בשמי מרום והיו ישראל נתונים תחתיו, שנאמר ותקרבון ותעמדון תחת ההר ^טזמכוין להאגדה דשבת פ"ח א' ויתיצבו בתחתית ההר, מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלין את התורה מוטב וכו', ומפרש תחת ההר תחת ממש, שהיה עליהם כמין כיפה, וזהו שדרש כאן תחת התפוח [כלומר תחת ההר] עוררתיך לקבל התורה, ויתכן שמכנה את ההר בשם תפוח מפני כי כפי המבואר מדרשה שלפנינו ומאגדה דשבת שהבאנו היה אז כמו נאד נפוח לפי שהיה נעקר ממקומו ותלוי כמו באויר. .
(מ"ר) תחת התפוח עוררתיך. דבר אחר תחת התפוח עוררתיך זה סיני, ולמה נמשל לתפוח, מה תפוח זה עושה פירות בחודש סיון כך התורה נתנה בסיון ^יזר"ל כך עשה הר סיני פירות בחודש סיון, ומהו פירותיו – התורה שנתנה עליו, וע"ע באות הקודם. .
(מ"ר) תחת התפוח עוררתיך. דבר אחר תחת התפוח עוררתיך, ולמה לא כאגוז ואילן אחר, אלא כל אילן דרכו להוציא תחלה עליו ואח"כ פירותיו ותפוח זה מוציא פירותיו תחלה ואח"כ מוציא עליו, כך הקדימו ישראל עשיה לשמיעה, שנאמר נעשה ונשמע ^יחוע' מש"כ לעיל אות ט"ז דתפוח כנוי להר סיני. .
(שם) שמה חבלתך אמך. [שמה – בסיני], וכי שמה חבלה, א"ר ברכיה, משל לאחד שהלך במקום סכנה וניצל, פגע ביה חבריה, אמר ליה, כמה סכנות עברת והוית כדון השתא ילדתך אמך ובריה חדשה נבראת ^יטסמך על מ"ש לעיל בפסוק ב' דבסיני נתכפרו ישראל על כל עונותיהם ונעשו כבריה חדשה, יעו"ש בבאור, וענין הסכנה י"ל דרומז להאגדה שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית. .
(שם) שמה חבלתך אמך. [שמה – במדבר], אמר ר' אבא בר כהנא, שמה חבלתך ושמה חבלה, חבלה – בשעה שאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע ^כשאז הוו כאלו נולדו בו ביום, כמבואר בדרשה הקודמת, וכאלו בזה היום באה לאמו חבלי לידה. , שמה חבלה – בשעה שאמרו לעגל אלה אלהיך ישראל, ומהו חובלה – נתמשכנו, דתנא ר' שמעון בן יוחאי, זין שנתן להם לישראל בחורב שם המפורש היה חקוק עליו וכשחטאו נוטל מהם ^כאומפרש חבלה מלשון אם חבל תחבול, ומ"ש זין שנתן להם וכו', רומז להפסוק ויתנצלו בני ישראל את עדים מעליהם דכתיב אחר שחטאו בחורב. .
(שם) שימני כחותם. מהו שימני כחותם, א"ר מאיר, אמרו ישראל לפני הקב"ה, רבש"ע, מה שחשבת בלבך לעשות לנו עשה ^כבמפרש שימני כחותם על לבך – כמו שחתמת והסכמת בלבך, וסמיך בזה על עוד דרשה, דבשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע גער הקב"ה במלאך המות מלהיות לו עסק בישראל, ויליף זה מקרא, וזו היא הבקשה שבקשו ישראל מהקב"ה. .
(שם) שימני כחותם. ר' ברכיה אומר, שימני כחותם זו ק"ש, שנאמר והיו הדברים האלה על לבבך, כחותם על זרועך – אלו תפלין ^כגיתכן לפרש הכונה כמו שאנו נוהגים בך כביכול שמשימים אני את דבריך על לבנו ועל זרועותינו [והיינו בק"ש ובתפילין] כך נהוג אתה עמנו להטיב עמנו באהבה. .
(שם) כחותם על לבך. אמרו ישראל לפני הקב"ה, שימני כחותם על לבך, אמר להם הקב"ה, לא שאלתם כהוגן, לפי שהלב פעמים נראה ופעמים אינו נראה ואין חותמו נגלה, ואיזה הוא כהוגן, כמש"נ (ישעיה מ"ט) הן על כפים חקותיך חומותיך נגדי תמיד, כשם שאי אפשר לו לאדם לשכוח כפות ידיו כן גם אלה תשכחנה ואנכי לא אשכחך ^כדאגדה זו הובאה בקצור בתענית ד' א', ופירש"י פעמים נראה כשהוא ערום נראה זרועו וכנגד לבו ואינו נראה כשהוא לבוש, והכף נראית כל שעה, שהיד נראית לעינים. .
(שם) כחותם על זרועך. א"ר מאיר, שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך, כיהויכין, דאמר ר' מאיר, נשבע הקב"ה שהוא נותק מלכות בית דוד מידו, כמש"נ (ירמיה כ"ב) חי אני נאום ה' כי אם יהיה בניהו בן יהויקים מלך יהודה חותם על יד ימיני כי משם אתקנך – משם אתקנך בתשובה ^כהמוסב על הדרשה דלעיל שמה חבלה ילדתך שחטאו בחורב אמר בזה דאעפ"כ אפשר להם להתקן בתשובה, ודריש כן מלשון חותם על זרועך דלשון כזה מצינו בבניהו בן יהויקים מלך יהודה דאע"פ שנשבע הקב"ה שהוא נותק ממנו מלכות בית דוד אפ"ה רמז לו בלשון חותם על יד ימיני שתועיל לו תשובה, וכן היה באמת שבשבתו בבית האסורים עשה תשובה [ע' בויק"ר פ' י"ח] ושם נולד לו בן ובן בנו זרובבל משל ביהודה וישב על כסא דוד ונאמר לו ושמתיך כחותם. .
(מ"ר) עזה כמות אהבה. עזה כמות אהבה – אהבה שהקב"ה אוהב את ישראל, כמש"נ (מלאכי א') אהבתי אתכם אמר ה', אהבה שאהב יצחק את עשו, אהבה שאהב יעקב ליוסף, אהבה שאהב יונתן לדוד, אהבה שאוהב האיש לאשתו, אהבה שאהב דורו של שמד להקב"ה, כמש"נ (תהילים מ"ד) כי עליך הורגנו כל היום ^כוועיין המשך לדרשה זו בבאור דרשה הבאה. .
(שם) קשה כשאול קנאה. קשה כשאול קנאה של הקב"ה בשעה שמקנאים אותו בע"ז, כמש"נ (פ' האזינו) יקניאוהו בזרים, קשה כשאול קנאה שקנא עשו ליעקב, כמש"נ וישטם עשו את יעקב, קשה כשאול קנאה שקנאו אחי יוסף ליוסף כמש"נ ויקנאו בו אחיו, קשה כשאול קנאה שקנא שאול לדוד, כמש"נ (ש"א י"ח) ויהי שאול עוין את דוד, קשה כשאול קנאה שמקנא הבעל לאשתו כמש"נ ועבר עליו רוח קנאה ^כזיש להעיר שלא הביא לענין זה הפסוק דמשלי ו' כי קנאה חמת גבר ולא יחמול ביום נקם, דהוא מורה יותר על קשיות הקנאה מהפסוק שהביא. , קשה כשאול קנאה שעתיד הקב"ה לקנא לציון, כמש"נ (זכריה ח') קנאתי לציון קנאה גדולה ^כחדרשה זו בכלל באה בהמשך לדרשה הקודמת, דחשיב שם ערך האהבות היותר גדולות שבעולם, והם הם מאלה דחשיב כאן הקנאות היותר גדולות בעולם, ובא בזה להורות, כי בה במדה שתעוז האהבה לאותו דבר במדה ההיא תולד הקנאה לכשתסור האהבה וכן מסבת אהבה עזה תולד קנאה מן הצד, וכמו באהבתם העזה של הקב"ה וישראל לכן יקניאוהו בזרים אם יסורו ממנו, והאהבה היתירה מיצחק לעשו הולידה קנאת עשו ליעקב, וכן באהבת יעקב ליוסף הולידה קנאת האחים, ואהבת יהונתן ודוד הולידה קנאת שאול, ולכשתסור אהבת האיש מאשתו תוליד קנאה עזה כנגדה, ותכלית המכוון בזה, שאומרת כנסת ישראל לפני הקב"ה, דאחרי שמאהבתך העזה אלי תולד קנאת זרים אלי, לכן שימני כחותם על לבך להגן בעדי כי לא תאכלני קנאת זרים, וכן אם ח"ו תסור אהבתך ממני לשעה, הגן בעדי כי לא יכלוני זרים באותה שעה. .
(שם) רשפיה רשפי אש. ר' ברכיה אומר, כאש של מעלה ^כחכי סיפיה דקרא שלהבת יה. , לא האש מכבה למים ולא המים מכבין לאש ^כטמוסר בהמשך לפסוק הבא, דמכיון שרשפיה רשפי אש כאש של מעלה שאין המים מכבין אותה, לכן מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה. .
(שם) מים רבים וגו'. מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה, לפיכך אין עבירה מכבה תורדה ^לר"ל אין עבירה מכבה שכר מי שעסק בתורה, וסמך לדרוש דאהבה שבכאן היא אהבת התורה ע"ש הכתוב לעיל בפסוק ודגלו עלי אהבה דקאי על התורה, כמבואר שם. .
(סוטה כ"א א') מים רבים וגו'. מים רבים אלו אוה"ע, שנאמר (ישעיה י"ז) הוי המון עמים רבים כהמות ימים יהמיון, לא יוכלו לכבות את האהבה, את האהבה שהקב"ה אוהב לישראל, שנאמר (מלאכי א') אהבתי אתכם אמר ה', ונהרות לא ישטפוה – אלו אוה"ע, כמש"נ (ישעיה ז') ביום ההוא יגלח ה' בתער השכירה בעברי נהר וגו', ונאמר (שם ח') ולכן הנה ה' מעלה עליהם את מי הנהר ^לאוסיפא דקרא הרבים והעצומים את מלך אשור, הרי דכינה את מלך אשור בשם מים רבים, ועיקר ענין הכבוי מאהבת ישראל לה' ע"י עובדי אלילים צ"ל דמכוין לעת שיסורו ישראל מאחרי ה', שאז מקום לבע"ד לקטרג הללו עובדי עבודת כוכבים והללו עובדי עבודת כוכבים וכו', וא"כ הלא באפשר שהעמים יכבו את האהבה, אחרי שהם מרובים מישראל, ואמר כי אעפ"כ לא יוכלו לכבות, ואם רק פותחים בתשובה מיד מקבלם באהבה. ועיין עוד בסמוך אות ל"ד. .
(שם) אם יתן איש וגו'. אם פותחין כל אוה"ע את כל האוצרות שלהם ונותנים בדבר אחד מן התורה אינו מתכפר בידם לעולם ^לבר"ל במה שבטלו דבר אחד מן התורה מישראל. .
(מ"ר) אם יתן איש וגו'. אם פותחין כל אומה"ע כל אוצרות שלהם ונותנין כל ממונם בדמיהם של ר' עקיבא וחביריו אין מתכפר להם לעולם.
(שם) אם יתן איש וגו'. כד דמך רבי יוחנן היה דורו קורא עליו אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה שאהב ר' יוחנן את התורה בוז יבוזו לו ^לגכמש"כ כל הון לא ישוו בה, וא"כ אין לה שיעור וערך. .
(שם) אם יתן איש וגו'. כד דמך ר' אושעיא איש טרייה ראו מטתו פורחת באויר, והיה דורו קורא עליו אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה שאהב הקב"ה לר' אושעיא איש טרייה בוז יבוזו לו [שם] אחות לנו קטנה. ר' יהודה ב"ר סימון אומר, לעתיד לבא עתידין כל שרי אוה"ע לבא ולקטרג לפני הקב"ה על ישראל ואומרים, רבש"ע, אלו עבדו עבודת כוכבים ואלו עבדו עבודת כוכבים, אומר להם הקב"ה, אחות לנו קטנה, מה קטן זה כל מה שהוא עושה אין עוינים אותו לפי שהוא קטן, כך כל מה שישראל מתלכלכין בעונות כל ימות השנה בא יוהכ"פ ומכפר עליהם ^לדונעשו אז כקטן שנולד, וזהו הרמז קטנה. והנה אע"פ דלפי תשובה זו אפשר לאוה"ע לטעון למה לא נתן גם להם יום אחד לכפר, צ"ל דעיקר הכונה שבאותו יום שבין ישראל בתשובה משא"כ עובדי אלילים אין שבין לעולם. .
(שם) אחות לנו קטנה וגו'. א"ר יוחנן, מאי דכתיב אחות לנו קטנה ושדים אין לה – זו עילם שזכתה ללמוד ולא זכתה ללמד ^להר"ל זו עילם שהיה בה דניאל, כדכתיב בי' (דניאל ח') ואני בשושן הבירה אשר בעילם המדינה, שזכה ללמוד ולא הרביץ תורה בישראל ולא כמו בבל שגדלה את עזרא הסופר שלמד תורה ברבים כנודע, ומכנה הרבצת תורה בשם שדים על שם שמניקים לאחרים, וגם כי התורה מכונה בשם חלב כמ"ש דבש וחלב תחת לשונך שדרשו על התורה. .
(פסחים פ"ז א') אחות לנו קטנה וגו'. רבי ברכיה פתר קרא באברהם אבינו, אחות לנו קטנה – זה אברהם שאיחה את כל באי העולם לפני הקב"ה ^לוכמש"כ בי' ויקרא שם בשם ה' אל עולם ודרשו (סוטה י' ב') אמר ריש לקיש אל תקרא ויקרא אלא ויקריא, מלמד שהקריא אברהם אבינו לשמו של הקב"ה בפי כל עובר ושב [ועיין מש"כ בטעם דרשה זו בתורה תמימה במקומו פ' וירא (כ"א ל"ג)], וזוהי הכונה שאיחה, מלשון מאחין את הקרעים, שאחדן ואגדן לבריות בדעת יחוד ה'. , ועד שהוא קטן היה עסוק במצות ובמעשים טובים ^לזרומז להדרשה (נדרים ל"ב ב') בן ג' שנים הכיר אברהם את בוראו, וכבר החל להתעסק במצות ומע"ט. , ושדים אין לה – עדיין לא בא לכלל מצות ומע"ט ^לחלפי הפשט הוי הכונה שעדיין לא נצטווה על התורה, אבל הלשון לכלל מעשים טובים קשה לסבול פירוש זה, דמעשים טובים בכלל אינן תלויין במצות התורה, ולכן יותר נראה הכונה ע"פ המבואר באות הקודם דאגדה זו רומזת להאגדה דבן ג' שנים הכיר אברהם את בוראו, וא"כ הכונה פשוטה שעדיין לא בא לכלל מצות ומעשים בכלל, ואעפ"כ עשה תשובה הרבה. ואמנם בב"ר פ' לך מבואר דהכונה שעדיין לא בא וכו', שעדיין לא היה לו ממי ללמוד, ומכוון לפי"ז הלשון ושדים אין לה, שלא היה לו משפיע. , מה נעשה לאחותנו ביום שידובר בה – ביום שגזר נמרוד הרשע ואמר לירד לכבשן האש ^לטר"ל שחקר הקב"ה כביכול אם יעמוד לו זכותו להצילו, וכדמפרש. , אם חומה היא, אמר הקב"ה, אם מעמיד הוא דברים כחומה ^מר"ל אם דעתו תקיפה וחזקה עלי כחומה לעמוד כנגד נמרוד ולמסור נפשו על קדושת השם. נבנה עליה טירת כסף נצילנו ונבנה אותו בעולם, ואם דלת היא – אם דל הוא ומטלטל מעשיו כדלת ^מאשהיא מתנועעת ואינה עומדת על עמדה בחזקה, כך אין דעתי חזקה עליו לעמוד בנסיון. נצור עליה לוח ארז מה צורה זו אינה מתקיימת עליה אלא לשעה אחת כך איני מתקיים עליה אלא לשעה אחת ^מבר"ל אם דעתו חזקה עליו בעבודת ה' אז נבנה עליו טירת כסף, כלומר נצילנו ונבנה אותו בעולם להקים ממנו דור עולם ואם לאו אז נצור עליו לוח ארז, כצורה שמתקיימת רק לשעה, והיינו שרק אותו נציל ונקיים אבל לא להעמיד ממנו דור עולם, , אמר אברהם לפני הקב"ה, רבש"ע, אני חומה ואעמיד מע"ט כחומה, ושדי כמגדלות – שאני עתיד להעמיד כתות וחבורות של צדיקים כיוצא בי בעולמך ^מגר"ל, אני עומד באמונתי אליך חזק כחומה, ולא רק אני, אלא גם ושדי כמגדלות, שהבנים ובני בנים שיעמדו ממני גם הם חזקים ותקיפים באמונתם אליך כמגדלות. , אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום, אמר ליה הקב"ה, כשם שירדת לכבשן האש כך אני מוציאך בשלום ממנו, הדא הוא דכתיב אני ה' אשר הוצאתיך כאור כשדים ^מדויתפרש לפי"ז הלשון אז הייתי בעיניו כמוצאות שלום, מלשון הוצאה, כלומר, כאשר השבתי לו מה שהשבתי הייתי נכון בעיניו כמו שכבר הוצאתי בשלום ולא ייראתי כלל. [מ"ר] אחות לנו קטנה וגו'. רבי יוחנן פתר קרא בסדום, אחות לנו קטנה זו סדום, כמש"נ (יחזקאל ט"ז) ואחותך הגדולה שמרון ^מהוסמיך ליה ואחותך הקטנה ממך היושבת מימינך סדום ובנותיה. , ושדים אין לה, שלא הניקה מצות ומעשים טובים ^מוכנודע שלא החזיקה יד עני וגם עשו עוד מעשים מכוערים, וכמבואר בתורה זעקת סדום ועמורה כי רבה. , מה נעשה לאחותנו ביום שגזר דין של מעלה שתשרף באש ^מזר"ל מה נעשה לאחותנו, לאומתנו ביום שחלילה יוגזר עליה מעין גזירת סדום, וכמש"כ (איכה ד') ויגדל עון בת עמי מחטאת סדום וגו'. .
(שם) אחות לנו קטנה וגו'. רבנן פתרי קראי בעולי גולה ^מחר"צ בבני הגולה העולים מבבל. אחות לנו אלו עולי גולה, קטנה שהיו דלים באוכלסין, ושדים אין לה, אלו חמשה דברים שהיה בית האחרון חסר מן הראשון, והם, אש של מעלה ^מטהוא האש של מעלה שירד על המזבח תמיד, כמ"ש ביומא כ"א ב' ונתנו בני אהרן אש וגו', אע"פ שיורדת אש מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט, ומבואר בזבחים ס"א ב' אש שירדה מן השמים בימי משה לא נסתלקה מעל מזבח הנחושת אלא בימי שלמה ואש שירדה בימי שלמה לא ירדה אלא עד שבא מנשה וסלקה. ושמן המשחה, ארון, רוח הקודש ואורים ותומים ^ניתכן דרומז חמשה דברים אלו במלת ושדים ע"פ המבואר לעיל בפסוק שני שדיך, מה השדים הללו הודה הדרה ונויה כבודה ושבחה של אשה וכו', וכן אלה הדברים היה נוין והודן של ישראל נגד האומות. , מה נעשה לאחותנו – מה נעשה ביום שיגזור כורש די עבר פרת ^נאפרת עובר בתוך העיר בבל, וכשנכנס כורש לבבל חצה את העיר לשתים, וגזר אומר, דעבר פרת עבר, ר"ל רשאי לעבור ולעזוב את הארץ, ודלא עבר לא יעבור. עבר די לא עבר לא יעבור, אם חומה היא – אלו עלו ישראל חומה מבבל ^נבר"ל אלו נתקבצו ועלו יחד מן הארץ בחזקה, וכמ"ש ביומא ט' ב' אם עשיתם עצמכם כחומה ועליתם כולכם בימי עזרא, ויתכן דהלשון חומה ביחס לעליה הוא מלשון הכתוב (יואל ב') כאנשי מלחמה יעלו חומה. לא חרב ביהמ"ק בההיא שעתא פעם שנית, ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז, מה צורה זו אע"פ שהיא מטושטשת מקומה ניכר, כך אע"פ שחרב ביהמ"ק לא בטלו ישראל פעמי רגלים ג' פעמים בשנה ^נגמכאן סמך למש"כ איזו מן הראשונים דמצוה גם בזה"ז לעשות זכר לעליה לרגל לירושלים, ובהגהות רד"ל החליף ותקע הלשון והענין כאן, ולפי מש"כ א"צ לזה. .
(שם) אם חומה היא וגו'. אמר ליה ריש לקיש לרבה בר בר חנה, אלהא סנינא לבו לבני בבל, דכתיב אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף, ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז, אם עשיתם עצמכם כחומה ועליתם כולכם בימי עזרא נמשלתם ככסף שאין הרקב שולט בו, עכשיו שעליתם כדלתות נמשלתם כארז שהרקב שולט בו ^נדענין העליה כחומה ע' משכ"ל אות נ"ב, ור"ל אם היו עולים כולם כאחד בחזקה כחומה היה ניכר שאמונתם ובטחונם בה' חזקה ונאמנה מבלי כל פגם, ועכשיו שעלו כדלת שמתנועעת, והיינו שעלו רק מקצת ובחשק קל, מבואר שלא היו תקיפים בבטחון בה', ובדרך מליצה שבאמונתם שלטה רקבון. .
(יומא ט' ב') אם חומה היא וגו'. רבי יוחנן פתר קרא בישראל, אם תמה היא וגו', אמר הקב"ה, אם מעמידים מעשיהם כתמה נבנה עליה ונצילם, ואם דלת היא – אם מטלטלין הם דבריהם כדלת ^נהענין העמדה כחומה וטלטול כדלת נתבאר באות הקודם ולעיל באות מ' ומ"א. נצור עליה לוח ארז, מה צורה זו אינה מתקיימת אלא לשעה אחת, כך איני מתקיים עליהם אלא לשעה אחת ^נונראה הפי' כמו לעיל בדרשה אחות לנו שדריש בענין אברהם ובארנו שם [אות מ"ב] הפירוש בלשון כזה דהכונה אם חומה היא יגן עליו ועל דורותיו, ואם דלת היא שמתנועעת בבטחון בה', אז רק עליו לבדו יגן ולא על הדורות הבאים, וה"נ הכונה איני מתקיים עליהם אלא לשעה אחת, עליהם לבד, על אותו הדור ולא על הדורות הבאים, ולא כמו אם תקיפים הם באמונה ובטחון בה' כחומה אז יגוננם ויצילם לדורות. , אמרו ישראל לפני הקב"ה, רבש"ע, אני חומה ונעמיד מצות ומעשים טובים כחומה, ושדי כמגדלות – שאנו עתידים להעמיד כתות כתות של צדיקים ^נזר"ל אנו עומדים תקיפים וחזקים באמונתנו אליך כמגדלות ולא רק אנו אלא גם ושדי כמגדלות, שהדורות הבאים שיעמדו ממנו גם הם חזקים ותקיפים באמונתם אליך כמגדלות. אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום, למה, – לפי שהיו אוה"ע אומרים לישראל א"כ למה הגלה אתכם מארצו והחריב למקדשו, והיו ישראל משיבים, אנו דומין לבת מלכים שהלכה לעשות רדופים לבית אביה סוף שחזרה לביתה לשלום ^נחרומז להאגדה בפסחים פ"ז א' עה"פ אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום, מהו כמוצאת שלום, א"ר יוחנן, ככלה שנמצאת שלמה בבית חמיה ורדופה לילך להגיד שבחה בבית אביה, וזוהי הכונה אנו דומין לבת מלכים שאע"פ שהיא רדופה לבית אביה אבל סופה שחוזרת לביתה לשלום, ומשל הוא לישראל שאע"פ שהיו נרדפים להגלות לחו"ל ע"י שלא שמעו בקול הנביאים לחזור בתשובה, אעפ"כ סופם שיחזרו לארצם לשלום. .
(שם) אם תמה היא וגו'. דבר אחר אם חומה היא וגו', בחנניה מישאל ועזריה הכתוב מדבר, אמר הקב"ה, אם מעמידין הם מעשיהם כחומה נבנה עליהם העולם ונצילם ^נטנתבאר בדרשות הקודמות ואם דלת היא – ואם מטלטלים מעשיהם כדלת נצור עליה לוח ארז, מה צורה זו אינה מתקיימת אלא לשעה אחת כך איני מתקיים עליהן אלא לשעה אחת ^סעיין משכ"ל אות נ"ו וצרף לכאן. , אמרו הם לפני הקב"ה, רבש"ע אנו חומה ואנו מעמידין מצות ומע"ט כחומה, ושדי כמגדלות – עתידין אנו להעמיד בעולמך כתות של צדיקים כיוצא בנו, אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום, אמר להם הקב"ה, כשם שירדתם לכבשן האש בשלום כך אוציא אתכם משם בשלום ^סאודריש כמוצאת שלום מלשון הוצאה וכמו בפסוק הקודם באברהם ע"ש אות מ"ד. .
(שם) אם חומה היא וגו'. נתבאר בדרשות פסוק הקודם. אני חומה וגו'. ר' יוחנן אמר, אני חומה – זו תורה, ושדי כמגדלות אלו תלמידי – חכמים ^סבשמניקין לאחרים, כמו השדים. והתורה מכונה בשם חומה על שם שהיא מגנת כחומה, כמ"ש תורה אגוגה מגנה ומצלה. , ורבא אמר, אני חומה זו כנסת ישראל ושדי כמגדלות אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות ^סגשמהם יוצאה תורה לרבים, והיינו ג"כ בבחינת הנקה. .
(פסחים פ"ז א') אני חומה וגו'. א"ר איבו, אמר הקב"ה, עתיד אני להעשות לישראל סניגור בין אוה"ע, ואיזה זה, זה בת קול, הה"ד (ישעיה א') לולא ה' צבאות הותיר לנו שריד ^סדדרשה זו תתבאר ע"פ הדרשה בפסוק הקודם [וביתר באור בגמרא דיומא ט' ב'], אם חומה היא וכו', אם עשיתם עצמכם כחומה ועליתם כולכם בחזקה בימי עזרא נמשלתם ככסף שאין הרקב שולט בו, עכשיו שעליתם כדלתות [שלא בחזקה רק כדלת המתנועעת] נמשלתם כארז שהרקב שולט בו, ע"י ארז – ססמגר, מאי ססמגר – בת קול, כדתניא, משמתו נביאים אחרונים, חגי זכריה ומלאכי, נסתלקה רוח הקודש מישראל, ועדיין היו משתמשין בבת קול, ופירש"י נשתייר להו כאשר נשאר מן הארז מקצת מעט, עכ"ל, ולפי"ז יתבאר דהלשון סניגור שבמדרש כאן הוא ט"ס וצ"ל ססמגר, וזהו הותיר לנו שריד היינו הבת קול, וכן כתבו המפרשים. .
(מ"ר) כמוצאת שלום. [מהו כמוצאת שלום], א"ר יוחנן, ככלה שנמצאת שלמה בבית חמיה ורדופה לילך להגיד שבחה בבית אביה ^סהיש לפרש כונת הלשון שנמצאת שלמה בבית חמיה, שלמה בתומת בתוליה, וזהו כבודה ושבחה. והמשל לישראל שאע"פ שמתגוררים בין האומות אפ"ה לא למדו ממעשיהם והם שלמים עם הקב"ה ותורתו, וכמו שאמר יעקב עם לבן גרתי, וידוע הדרש שם שכיון בזה שלא למד אל דרכי לבן, ודריש שלום כמו שָׁלֵם .
(פסחים פ"ז א') כרם היה לשלמה וגו'. כרם אלו ישראל שנאמר (ישעיה ה') כי כרם ה' צבאות בית ישראל, היה לשלמה – למלך שהשלום שלו ^סותואר להקב"ה, ככי שיבא בדרשה הבאה בפ' הבא. , בבעל המון – בהמון – שהמו אחרי הבעל, [נתן את הכרם לנוטרים] לפיכך העמיד עליהם משמרות והביא עליהם המונות ^סזר"ל המונות ומשמרות של אוה"ע. איש יביא בפריו אלף כסף, הביא איש על פריו ומצא בו אלף צדיקים שלמים בתורה ומעשים טובים ^סחרומז לנבוכדנצר כבדרשה הבאה, ומצא באותו הדור אלף צדיקים כמש"כ (מ"ב כ"ד) החרש והמסגר אלף, שמוסב על צדיקים וחכמים, ונקראו חרש ומסגר על שם שבשעה שפותחין בדברי תורה נעשו הכל כחרשין, ובשעה שסוגרין, שמחליטין וחותכין הדין שוב אין פותחין, והרבותא היא שאעפ"כ לא היו יכולין להגן על כלל האומה שהמו אחרי הבעל, כלומר אחר עבודת כוכבים. .
(מ"ר) כרם היה לשלמה וגו'. דבר אחר כרם [זו ארץ ישראל], שנאמר (ירמיה ב') ואביא אתכם אל ארץ הכרמל, היה לשלמה – למלך שהשלום שלו ^סטתואר להקב"ה. , בבעל המון [שכל המלכים המו אחריה] ^עהמון תואר למלכים ומדינות ע"ש הכתוב (ישעיה י"ז) הוי המון עמים רבים ומוסב שם על המלכים והמדינות. , נתן את הכרם לנוטרים – זה נבוכדנצר, איש יביא בפריו אלף כסף – הביא איש על פריו וליקט מהם אלף צדיקים שלמים בתורה ובמעשים טובים, הדא הוא דכתיב (מ"ב כ"ד) החרש והמסגר אלף ^עאר"ל הקב"ה הביא איש זה נבוכדנצר ומצא בו אלף צדיקים, ומכונים חרש ומסגר כמשכ"ל אות ס"ח, והרבותא היא שאעפ"כ לא היו יכולין להגן על רעת בני הדור שלא ימסרו לנבוכדנצר וכמש"כ לעיל אות ס"ח. .
(שם) כרם היה לשלמה וגו'. דבר אחר כרם זו סנהדרין שעשויה שורות שורות ככרם ^עבכמבואר במס' עדיות פ"ב מ"ו העיד ר' ישמעאל לפני חכמים ככרם ביבנה, וכי בכרם היו יושבין, אלא אלו סנהדרין שהיו יושבין שורות שורות ככרם, ועין סנהדרין ל"ז א'. וגם אפשר לפרש יחס שם כרם לסנהדרין ע"פ הכתוב (הושע ב') ונתתי לה את כרמיה, ותרגומו ואמני לה ית פרנסי, הרי שהפרנסים ומנהיגים מכונים בשם כרמים, וגם סנהדרין בכלל. , היה לשלמה – למלך שהשלום שלו ^עגתואר להקב"ה, וכבדרשה בפסוק הבא. , בבעל המון – שהמו אחרי הבעל [נתן את הכרם לנוטרים], לפיכך באו עליהם המונים ^עדר"ל מלכי זרים לעובדי האלילים, ומכונים בשם המונים ע"ש הכתוב (ישעי' י"ז) הוי המון עמים רבים, דמוסב שם על מלכות ומדינות זרות. .
(מ"ר) כרמי שלי לפני. מהו כרמי שלי לפני, בשעה שגלו ישראל לבבל, אפר להם נבוכדנצר, אל תשמעו לתורת אביכם שבשמים, אלא תסגדון לצלמא, אמרו לו ישראל, שוטה שבעולם, כל מסירתנו לידך אינה אלא בשביל שהיינו משתחוים לצלם ואת אמרת סגדון לצלמא, באותה שעה אמר הקב"ה, כרמי שלי לפני ^עהכרם כנוי לישראל, כמש"כ (ישעי' ה' ) כי כרם ה' צבאות בית ישראל, ור"ל לאחר שהשיבו כזה ישראל לנבוכדנצר אמר הקב"ה עתה ידעתי כי כרמי שלי לי הוא. .
(שם) האלף לך וגו'. מהו אלף ומאתים, בשעה שגלו ישראל לבבל הטיח אותו רשע דברים לפני הקב"ה ואמר אלף היו ונתמעטו כאן ונעשו מאתים איש, אמר ליה הקב"ה, אוי לו לאותו רשע, אלף היו ונתרבו כאן ונעשו מאתים אלף, [הדא הוא דכתיב איש יביא בפריו אלף כסף] ^עוסמך על הדרשה דלעיל בפסוק הקודם, נתן את הכרם לנוטרים זה נבוכדנצר, ואמר בזה דלפי דברי הנוטרים שמסר כרמו להם נתמעטו מאלף על מאתים, והיינו שאמר נבוכדנצר, האלף מישראל שהיה לך שלמה, מלך שהשלום שלו, נתמעטו ועמדו על מאתים, ועל זה השיב הקב"ה, דאדרבה, כל אחד מהמאתים שאמר נבוכדנצר יביא בפריו עוד אלף, והיינו שיעמיד תלמידים ובנים צדיקים עוד אלף ויתרבו על מאתים אלף, וכדכתיב (מ"ב כ"ד) החרש והמסגר אלף, דקאי על חכמים, כמבואר לעיל אות ס"ח. .
(שם) האלף לך שלמה. כל שלמה האמור בשיר השירים קודש, שיר למי שהשלום שלו ^עזתואר להקב"ה שנקרא ה' שלום [עיין שבת י"ב ב']. , חוץ מזה, האלף לך שלמה – לדידיה, ומאתים לנוטרים את פריו – רבנן ^עחהבאר הוא, כי כמבואר בפסוק לא נתן שלמה לעבדים מכלל ישראל כי היו לו ליוצאי מלחמה, ואמר בזה, שהותיר מישראל לצאת למלחמה חלק ששי מאלף [מלבר] שהם מאתים לנוטרים את פריו שהם רבנן, לפי שאסר לעשות אנגריא עבודת המלכות בתלמידי חכמים, ולכן שם שלמה זה הוא פשוט דקאי על שלמה המלך, ועיין מ"ש בריש הספר אות ח'. .
(שבועות ל"ה ב') האלף לך שלמה. אמר ר' אלכסנדרי, אין הרב נוטל שכר על תלמודו עד שילמדנו לאחרים, מה טעם – האלף לך שלמה ^עטכמו שלמה שהיה לומד דעת את העם כמבואר בקהלת ויותר שהיה קהלת חכם עוד לימד דעת את העם וגו', ועיין עירובין כ"א ב', והוא נטל שכר אלף כמבואר בדרשה הבאה. .
(מ"ר) האלף לך שלמה וגו'. א"ר הלל בריה דרבי שמואל בר נחמן, הרב נוטל אלף ותלמיד נוטל שכר מאתים, מה טעם, האלף לך שלמה ומאתים לנוטרים את פריו ^פדריש האלף לך שלמה – שלמה המלך, ועל כי הוא הורה דעת את העם לכן כל הלומד תורה ברבים מכונה בשם שלמה, ומאתים לנוטרים את פריו המה התלמידים. .
(שם) האלף לך שלמה וגו'. מהו אלף ומאתים, א"ר חייא בריה דרב אדא מיפו, הלומד תורה בצער נוטל אלף בשכרו, שלא בצער נוטל מאתים, ממי את למד, משבטו של ישכר ומשבטו של נפתלי, שבטו של נפתלי ^פאנפתלי היה לומד בצער וגלה ממקומו כמש"כ נפתלי אילה שלוחה הנותן אמרי שפר שהיו משלחים ברגליהם ללמוד תורה לתת אמרי שפר, משא"כ ישכר למד במקומו כמש"כ וישכר באהליך, ובמנוחה כמש"כ וירא מנוחה כי טוב, שהיה לומד תורה בצער נטל שכר אלף שנאמר (דה"י א' י"ב) ומנפתלי שרים אלף, ושבטו של ישכר שהיה לומד תורה שלא בצער נטל שכר מאתים שנאמר (שם) ראשיהם מאתים ^פבכמש"כ באות הקודם, יעו"ש. .
(מ"ר) היושבת בגנים וגו'. כשישראל נכנסין לבתי כנסיות וקורין ק"ש בכונת הדעת, בקול אחד, בדעה אחת ובטעם אחד ^פגלפי הפשט משמע בקול אחד שלא יגביה אחד קולו יותר מזולתו, כדי שלא יבלבל כ"א לחבירו הכונה, אבל הרד"ל כתב דמכאן סמך למש"כ הרדב"ז בתשובה ח"ג סי' תמ"ו שיקראו הצבור ק"ש ביחד מלה במלה, והפי' בדעה אחת ובטעם אחד – לקבל עול מלכות שמים שלמה. הקב"ה אומר להם, היושבת בגנים כשאתם קורין חברים ^פדפי' כשאתם באהבה וקבוץ אחד. אני ופמליא שלי מקשיבים לקולך השמיעיני, אבל כשקורין בטירוף הדעת, זה מקדים וזה מאחר ואינם מכוונים דעתם, רוח הקודש צווחת ואומרת ברח דודי ודמה לך לצבי, לצבא של מעלה – הדומים לכבודך, בקול אחד בנעימה אחת ^פהוכמ"ש כולם כאחד עונים, וכן נאמר וקרא זה אל זה ואמר, הרי דמכונין לקרוא כולם כאחד. על הרי בשמים – בשמי שמים העליונים ^פודריש בשמים בענין אל תקרא בשָׂמִים אלא בַשָׁמַיִם [ע' בסמוך אות צ"ט], והרי השמים היינו שמי השמים העליונים. .
(שם) חברים מקשיבים. מכאן דחברים היינו תלמידי חכמים ^פזטעם כנוי זה המיוחד לחכמים פי' הרמב"ם בפ"ב דדמאי מפני כי חברתם זה לזה נעימה ונאמנה, מפני כי היא חבורה לשם שמים וכו', יעו"ש, והכתוב כאן כלל ענין זה בלשון קצר חברים מקשיבים, כלומר מקשיבים ונוחים זל"ז, ומלשון חז"ל בשבת ס"ג א' שני תלמידי חכמים המקשיבים זה לזה בהלכה וכו'. .
(ב"ב ע"ה א') חברים מקשיבים לקולך. אר"ש בן לקיש, שני תלמידי חכמים המקשיבים זה לזה בהלכה ^פחשכל אחד אינו מעמיד על דעתו אלא שמקשיב גם לדעת חבירו וסברתו, וכמש"כ באות הקודם. הקב"ה שומע לקולן, שנא' היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעיני ^פטסמיך על דרשה הקודמת דחבירים היינו תלמידי חכמים, יעו"ש. , ואם אין עושין כך, גורמין לשכינה שתסתלק מישראל שנאמר ברח דודי וגו' ^ציתכן דסמיך אדרשה שבסמוך דעל הרי בשמים הוא גן עדן, ועל זה אומר דאם אין ת"ח בעוה"ז נוחין זל"ז אז אין מקום כביכול כאן להשראת השכינה אלא שם בגן עדן. .
(שבת ס"ג א') חברים מקשיבים לקולך. אין חברים אלא מלאכי השרת, ולמה נקראו חברים, לפי שאין ביניהם איבה וקנאה ושנאה ותחרות ומינות וחלוקת דברים, ואמר הקב"ה לישראל, בני, בשעה שאתם קירין ק"ש וקורין בתורה הגביהו קולכם כדי שישמעו חברים, ותנו דעתכם שלא תשנאו ולא תקנאו זא"ז ולא תתחרחרו זע"ז ולא תביישו זל"ז, כדי שלא יהיו מלאכי השרת אומרים, רבש"ע, תורה שנתת להם לישראל אינם עוסקין בה, שהרי יש בהם איבה וקנאה ותחרות ושנאה, אלא תהיו מקיימים אותה בשלום ^צאר"ל שתהיו גם אתם ראוים להקרא חברים. ועיקר הענין שאמר הקב"ה הגביהו קולכם כדי שישמעו חברים, דהיינו מלאכי השרת, כמבואר, לא נתבאר מה כונה ותכלית בשמיעה זו, וי"ל ע"פ מ"ש בחולין צ"א ב' דאין מלה"ש אומרים שירה עד שיאמרו ישראל, והוי לפי"ז הכונה שישמיעו ישראל קולם בתפלתם ושירתם לה' וישמעו חברים, מלה"ש, ויאמרו שירה גם הם וע' רש"י ז"ל. .
(מ"ר) ברח דודי. נתבאר בדרשות הקודמות. ברח דודי. בשעה שאוה"ע אוכלין ושותין ומחרפין ומנאצין בעריות שמזכירים ^צביתכן דרומז למ"ש במגילה י"ב ב' שבסעודתו של אחשורוש היו עוסקין בדברי תפלות, הללו אומרים מדיות נאות והללו אומרים פרסיות נאות וכו'. , באותה שעה חושב הקב"ה להחריב עולמו, והתורה נכנסת ומלמדת סנגוריא ואומרת, רבש"ע, עד שאתה מביט באלו שמחרפים ומכעיסים לפניך, הביטה בישראל עמך שמברכים ומשבחים לשמך הגדול בתורה ובזמירות ובשבחות, ורוח הקודש צווחת, ברח דודי, ברח מאוה"ע והדבק בהם בישראל ^צגכדאי העולם להתקיים בשביל ישראל. .
(מ"ר) ברח דודי וגו'. דבר אחר ברח דודי מן גלות שאנו בה ומתלכלכין בעונות, ודמה לך לצבי – טהרנו כצבי ^צדשכולו נאכל גם חלבו ולא כבהמה שחלבו טמא, וי"ל דדריש ודמה לך – ודמה אותנו לך, והבאור הוא ע"פ מ"ש במגילה כ"ט א' בכל מקום שגלו ישראל שכינה עמהם, וכמש"כ בכל צרתם לו צר, וזהו שאמר ברח דודי מן גלות שאנו בה ודמה אותנו לך, היינו שתוציאנו מגלותנו ואתה עמנו. או לעופר האילים – שתקבל את תפלתנו כקרבן גדיים ואילים ^צהודריש לעופר כמו לאפר [בחלוף אהח"ע] כלומר אפר עולת כליל מעולת אלים, ולזה ידמה תפלתנו. , על הרי בשמים – יעלה לך לריח טוב בזכות אבותינו שריחן עולה לפניך כבשמים ^צוהרים כנוי לאבות, כמו שדרשו בר"ה י"א א' מדלג על ההרים – בזכות אבות, ובירושלמי סנהדרין פ"י ה"א כי ההרים ימושו – זה זכות אבות. .
(שם) ודמה לך לצבי. מה צבי זה בשעה שהוא ישן עינו אחת פתוחה ועינו אחת קמוצה, כך בשעה שישראל עושין רצונו של מקום הוא מביט עליהם בשתי עיניו, כמש"נ (תהלים ל"ד) עיני ה' אל צדיקים, ובשעה שאין עושין רצונו של מקום הוא מביט אליהם בעינו אחת, כמש"נ (שם ל"ג) הנה עין ה' אל יראיו ^צזצ"ל דהלשון אין עושין רצונו של מקום לאו דוקא אין עושין כלל, דהלא לפי"ז לא תתכן הראיה מהפ' עין ה' אל יראיו, דאם אין עושין רצונו כלל הלא אינם יראים כלל, אלא הכונה אין עושין רצונו כמו הצדיקים, אלא במדה פחותה. ואולי הבאור הוא שהצדיקים עושין רצונו מאהבה, והא שאין עושין רצונו – אין עושין מאהבה כי אם מיראה, ותתכן הראיה עין ה' אל יראיו. .
(שם) על הרי בשמים. זה גן עדן שכולו בשמים ^צחכמש"כ בפ' תולדות, ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה', ודרשו במ"ר שם מלמד שנכנס עמו ריח גן עדן. .
(שם) על הרי בשמים. א"ר סימון, [אל תקרא בשמים אלא בַשָׁמֵיִם], אמר הקב"ה, המתינו לי עד שאשב בדין על הריהם שהם שריהם שנתונים אצלי בשמים ^צטכנודע בכ"מ באגדות שכל אומה יש לה שר שלה בשמים המגין עליה. ויש לכוין המליצה על הריהם – שריהם, ע"פ המבואר באגדות שהיצה"ר נדמה להר, והיצה"ר הוא השטן ועולה ומקטרג, וזהו שאמר המתינו לי עד שאשב בדין על הריהם, שהם שריהם, כלומר על סבת היצר הרע שהוא גם שריהם העולים לפני ומקטרגים. ומה שדחק לי' להוציא המלות על הרי בשמים מפשטם אולי מפני שגדולי בשמים בעמקים טובים מאשר בהרים [עיין פסחים נ"ג א' וביכורים פ"א] ואחרי דהמכוון כאן למקום בשמים היותר טובים הול"ל אל עמקי בשמים. .
(שם) על הרי בשמים. גאולתן של ישראל נמשלה לבשמים, מה בשמים כשהן נלקטין כשהן רכין ולחין אין ריחן נודף, וכשנלקטין כשהן יבשין ריחן נודף, כך גאולתן של ישראל טובה היא בעונתה ^קנראה דאין זה סותר למ"ש אני ה' בעתה אחישנה, לא זכו – בעתה, זכו אחישנה [שלא בעונתה] יען דהכונה דבא להוציא רק שלא טוב כשדוחקין את הקץ, וכמ"ש בכתובות קי"א א' שהשביע הקב"ה לישראל שלא ידחקו את הקץ ופירש"י שלא ירבו בתחנונים יותר מדאי, אבל מ"ש זכו אחישנה אפילו שלא בעונתה הוא משום דבכהאי גונא דכשזוכים נקרא כל שעה ושעה זמנה, ה' יזכנו לראות בשובו את שבותנו ב"ב. .
(שם)

מאמרים על הפרק

הדרן לשיר השירים: נאמנותם ודבקותם של ישראל בקב"ה במגילת שיר השירים

קריאה בטעמים - שיר השירים ח

ביאור פרק ח'

מאמר על הפרק

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק